שלושת החזירונים

פעם, לפני הרבה שנים, חיו שלושה חזרזירים קטנים עם אמא שלהם בבקתה קטנה בקצה שביל כפרי באנגליה. בוקר בהיר אחד קשרה להם אמא את ארוחת הצהריים בשלוש מטפחות מנוקדות. "גדלתם כבר," אמרה. "לכו ובנו לכם בתים, ובנו אותם היטב." אז הם יצאו לדרך, עברו ליד הגדרות החיות ולידן הכבשים, ושרו: "טריט, טרוט, טריט, טרוט, שלושה חזרזירים, וזהו, זה כל הצוות!"

החזרזיר הראשון פגש איש עם עגלה מלאה קש. "הקש קל והקש מהיר, אבנה בית בהרף עין, בלי שום סיבוך!" בא זאב, גבוה ורזה, ומחפש ארוחת צהריים. "חזרזיר, חזרזיר, תן לי להיכנס!" "לא, לא, כי בשערות הזקן שלי אני נשבע, לא אכניס!" "אז אנשוף ואפוח, ואת הבית שלך אפיל בבת אחת!" פוף! פוף! שוּש! הקש עף לכל עבר, והחזרזיר ברח.

החזרזיר השני פגש איש עם עגלה מלאה מקלות. "מקלות זולים ומקלות יפים, הנה בית לרגליים העייפות!" הוא בקושי התיישב, והנה החזרזיר הראשון נכנס בריצה, ומיד אחריו בא הזאב. "חזרזיר, חזרזיר, תן לי להיכנס!" "לא, לא, כי בשערות הזקן שלי אני נשבע, לא אכניס!" "אז אנשוף ואפוח, ואת הבית שלך אפיל בבת אחת!" פוף! פוף! טראח-טרוּח! המקלות נפלו, ושני החזרזירים ברחו.

החזרזיר השלישי פגש איש עם עגלה מלאה לבנים. "הלבנים כבדות, הלבנים איטיות, אבל הן יעמדו חזק ולא יברחו לשום מקום." כל השבוע עבד, לבנה על לבנה על לבנה, ובנה דלת חזקה מעץ אלון וארובה גבוהה. הוא בדיוק הדליק את האש, וכבר שני חזרזירים הגיעו בריצה בשביל. "מהר, היכנסו!" אמר. קליק! נשמע הבריח, והנה הם שלושתם, בטוחים וחמימים.

בא הזאב. "חזרזיר, חזרזיר, תן לי להיכנס!" "לא, לא, כי בשערות הזקן שלי אני נשבע, לא אכניס!" "אז אנשוף ואפוח, ואת הבית שלך אפיל בבת אחת!" הוא נשף עד שאוזניו האדימו. הוא פיפח עד שזנבו ניצב. אפילו לבנה אחת לא זזה. אז הזאב ניסה תכסיס. "חזרזיר, אני מכיר שדה של לפתות משובחות. בוא נפגש מחר בשש, ונקטוף אותן יחד."

אבל החזרזיר השלישי היה חכם מאוד. הוא קם בחמש, רץ לשדה, וחזר הביתה עם סל מלא לפתות עוד לפני שהתרנגול קרא קוקוריקו. בשש דפק הזאב בדלת. "אתה מוכן, חזרזיר?" "מוכן?" אמר החזרזיר מבעד לדלת. "כבר הלכתי וחזרתי, והלפתות כבר בסיר. הן טעימות מאוד, תודה." הזאב רקע ברגלו. ואז שאף את הנשימה הגדולה ביותר בחייו.

הוא נשף עד שנגמר לו הנשוף. הוא פיפח עד שנגמר לו הפיפוח. כמעט לא נשאר בו כוח, רק חריקה קטנה אחת. מתנדנד, טיפס על הגג להציץ מהארובה. אבל האש כבר כבתה, ומתחת לארובה חיכתה אמבטיה גדולה מלאה במים חמימים. חליקה, גלישה, בום, שפלאש! הזאב נפל היישר לתוך הקצף. הוא קפץ החוצה, עם בועת סבון על האף, ורץ מעבר לגבעה, ולא חזר לעולם.

למחרת באה אמא לבקר, והייתה מרוצה מאוד. החזרזיר הראשון הכין מיטות רכות מקש. החזרזיר השני סידר מקלות לאח. החזרזיר השלישי שמר שהלבנים יהיו סביבם. באותו לילה ירדה הרוח בשביל. היא אמרה נשוף, חרישי חרישי. היא אמרה פיפוח, רך רך. אבל שום דבר לא זז. שלושה חזרזירים שכבו בשורה, חמימים ושבעים מלפתות. לילה טוב, חזרזירים. לילה טוב.