הברווזון המכוער

היה היה, ביום קיץ חם, ישבה אמא ברווזה על הקן שלה, ליד הבריכה. היא חיכתה שהביצים שלה ייבקעו. קראק! קראק! קראק! יצא ברווזון אחד, רך וצהוב, ואחריו עוד אחד, ועוד אחד. "ציף, ציף!" אמרו הברווזונים. אבל ביצה אחת עוד נשארה. זו הייתה הביצה הכי גדולה מכולן. אמא ברווזה ישבה וישבה וישבה. ולבסוף, קראק! התגלגלה החוצה ציפור קטנה, גדולה ואפורה, עם נוצות פרועות.

"הו, הו," אמרה אמא ברווזה. "אתה לא נראה כמו האחרים. אבל אתה שוחה נהדר!" וזה היה נכון. הציפור האפורה חתרה במים יפה מאוד, בסוף השורה. אבל החיות האחרות בחצר החווה צחקו עליו. "איזה ברווזון גדול ומכוער!" אמרו התרנגולות. "תראו איזה צוואר ארוך!" אמרו האווזים. אפילו האחים והאחיות שלו אמרו: "לך מכאן, יצור אפור ומצחיק." והציפור האפורה הקטנה הרגישה עצובה, עצובה מאוד מאוד.

"אף אחד לא רוצה אותי כאן," חשב. אז ערב אחד הוא התחמק בין הקנים הגבוהים. הוא הלך והלך והלך, עד שהחווה נשארה רחוק רחוק מאחוריו. הוא הגיע לביצה רחבה שבה חיו ברווזי בר. "אתה מכוער מאוד," אמרו ברווזי הבר, "אבל אפשר להישאר, רק אל תפריע לנו." אז הציפור האפורה הקטנה נשארה לבד, בשפת המים השקטה.

בא הסתיו. העלים הפכו לזהב ולאדום, והרוח נשבה קרה. ערב אחד ראתה הציפור האפורה הקטנה משהו נפלא. להקה של ציפורים לבנות וגדולות חלפה בשמיים. היו להן צוואר ארוך ואצילי וכנפיים לבנות מנצנצות. "הו," לחשה הציפור הקטנה, "כמה שהן יפות." הוא מתח את צווארו למעלה כדי להסתכל עליהן, והרגיש בלבו תחושה חמה ומוזרה, כאילו הוא מכיר אותן מאיפשהו.

ואז בא החורף, קר ולבן. הבריכה קפאה, והציפור האפורה הקטנה קפאה מקור. איכר טוב לב שעבר שם ראה אותו רועד בשלג. "מסכן שכמוך," אמר בעדינות. הוא עטף אותו בצעיף שלו ונשא אותו הביתה. ילדי האיכר הכינו לו ארגז חם ליד התנור וקערה של גרגרים. ושם נחה הציפור האפורה הקטנה כל החורף, והקשיבה לפצפוץ של האש.

סוף סוף חזר האביב. השמש חיממה, והפרחים נפתחו. הציפור האפורה הקטנה גדלה, והכנפיים שלה הרגישו חזקות. "תודה שדאגתם לי," כאילו אמר לילדים. הם פתחו את השער. הוא פרש כנפיים, וווּשׁ! הוא עף למעלה, גבוה יותר ממה שעף אי פעם, מעל שדות ירוקים, עד לגן יפהפה עם אגם כחול וצלול.

באגם שחו שלושה ברבורים לבנים ויפים. "הם יצחקו עליי," חשבה הציפור, והוא הרכין את ראשו נמוך מעל המים. אבל מה הוא ראה במים? כבר לא ציפור אפורה ופרועה. הוא ראה ברבור! ברבור לבן ויפה, עם צוואר ארוך ואצילי. שלושת הברבורים שחו אליו ונגעו בו בעדינות במקוריהם. "ברוך הבא, אח," אמרו. "חיכינו לך."

כמה ילדים באו אל האגם. "תראו!" קראו. "יש ברבור חדש! הוא היפה מכולם!" הברבור הצעיר התבייש קצת, ושמח, שמח מאוד מאוד. הוא נזכר איך היה הציפור האפורה הקטנה שאף אחד לא רצה. עכשיו יש לו משפחה, ויש לו חברים, ויש לו את כל השמיים הרחבים. "לא חלמתי על אושר כזה," חשב, "כשהייתי הברווזון המכוער." והוא החליק על המים הזהובים, בזמן שהשמש שקעה. לילה טוב.