סינדרלה ונעלית הזכוכית

היה היה פעם, ילדה טובת לב שגרה עם אִמהּ החורגת ושתי אחיות חורגות. האחיות לבשו שמלות משי וישנו במיטות רכות. אבל הילדה הטובה שפשפה את הרצפות, שטפה את הכלים וישנה ליד האח במטבח, בין האפר. בגלל זה קראו לה האחיות סינדרלה. ובכל זאת, סינדרלה הייתה עדינה וטובה אל כולם, גם אל האחיות שהיו רעות אליה.

יום אחד הגיע מכתב מהארמון. בן המלך עורך נשף גדול, וכולם הוזמנו! האחיות התרגשו מאוד. "אני אלבש את הקטיפה האדומה שלי!" אמרה האחת. "ואני אלבש את שמלת פרחי הזהב!" אמרה השנייה. סינדרלה עזרה להן לסלסל את השיער ולקשור את הסרטים. "סינדרלה, לא היית רוצה ללכת לנשף?" הקניטו אותה. "הא! תארי לך, ילדת האפר בארמון!"

כשהן הלכו, סינדרלה ישבה ליד האח ובכתה בשקט. פתאום התמלא המטבח באור כסוף. לפניה עמדה הסנדקית שלה, והיא הייתה פיה. "את מאוד רוצה ללכת לנשף, נכון?" שאלה בעדינות. "אוי, כן," נאנחה סינדרלה. "אז נגבי את הדמעות," אמרה הסנדקית. "רוצי לגינה והביאי לי את הדלעת הכי גדולה שתמצאי."

סינדרלה הביאה את הדלעת. הסנדקית נגעה בה בשרביט שלה, ושוּוּשׁ! היא הפכה לכרכרת זהב נוצצת! שישה עכברים קטנים ממלכודת העכברים הפכו לשישה סוסים לבנים ויפים. עכברוש שמן הפך לעגלון עם שפם מפואר, ושש לטאות מהגינה הפכו לשישה משרתים. אחר כך נגעה הסנדקית בסינדרלה, והשמלה הישנה שלה הפכה לשמלה של כסף וירוק, בוהקת כמו הכוכבים. ועל רגליה היו שתי נעליים קטנטנות עשויות זכוכית.

"שיהיה לך נשף נפלא," אמרה הסנדקית. "אבל זכרי: בחצות הקסם נגמר." בארמון כולם עצרו והסתכלו. "מי היא הגברת היפה הזאת?" לחשו. אפילו האחיות לא הכירו אותה. הנסיך קד קידה והזמין אותה לרקוד. הם רקדו, שוחחו וצחקו יחד כל הערב. סינדרלה הייתה כל כך מאושרת, שהיא שכחה לגמרי מהשעה.

בּוֹם! השעון הגדול התחיל לצלצל שתים עשרה פעמים. "אוי לא!" קראה סינדרלה. היא רצה מאולם הנשף וירדה במדרגות הארמון. בּוֹם, בּוֹם, בּוֹם! תוך כדי ריצה, נעלית זכוכית קטנה אחת נשמטה מכף רגלה. לא היה לה זמן להרים אותה. בצלצול האחרון כבר לבשה שוב את השמלה הישנה שלה, והכרכרה הייתה סתם דלעת שמתגלגלת בדרך. אבל הנסיך מצא את נעלית הזכוכית על המדרגות, והחזיק אותה בזהירות.

למחרת אמר הנסיך: "אמצא את הגברת שהנעל הזאת מתאימה לרגלה." שליחיו הלכו מבית לבית. בבית של סינדרלה, האחות הראשונה דחפה ודחפה, אבל כף הרגל שלה הייתה גדולה מדי. האחות השנייה לחצה ולחצה, אבל גם כף הרגל שלה הייתה גדולה מדי. "אפשר לנסות?" שאלה סינדרלה בקול רך. האחיות צחקו. אבל הנעל החליקה על רגלה בקלות, כמו כפפה על יד. ואז היא הוציאה את הנעל השנייה מכיס הסינר שלה!

האחיות כרעו על ברכיהן. "בבקשה סלחי לנו על שהיינו כל כך רעות," אמרו. וסינדרלה, שהיה לה הלב הכי טוב בעולם, חיבקה אותן ואמרה: "אני סולחת לכן בכל הלב." עד מהרה הנסיך וסינדרלה התחתנו. סינדרלה הזמינה גם את האחיות שלה לגור בארמון, והן למדו להיות טובות. וכולם חיו באושר ועושר. לילה טוב.