קומקום המזל
הקראה בשפה הזו זמינה באפליקציה.
מה קורה בסיפור
ג'ינבי, פחח זקן ועני עם לב טוב, לוקח הביתה קומקום ישן. מתברר שזה טנוקי קטן שיודע לרקוד! יחד הם מטיילים מכפר לכפר, וג'ינבי תמיד חולק את מה שיש לו עם הרעבים. בסוף שניהם נחים בבית קטן וחם ונרדמים בשלווה.

לפני הרבה שנים, ביפן, בכפר קטן בין גבעות מכוסות ערפל, חי פחח זקן ועני בשם ג'ינבי. כל היום תיקן סירים ומחבתות. טינג, טינג, טינג, נקש הפטיש הקטן שלו. היה לו בית קטן אחד, שמיכה דקה אחת וקצת מאוד אורז, אבל היה לו לב טוב מאוד. בערב סתיו אחד, בקצה חורשת הבמבוק, מצא קומקום תה ישן, יושב לבדו בין העלים.

"מסכן שכמוך," אמר ג'ינבי. "בוא איתי הביתה." הוא נשא את הקומקום אל ביתו הקטן וצחצח אותו עד שהבריק. הוא מילא אותו במים ותלה אותו מעל האש. עד מהרה התחילו המים לשיר. בונבוקו, בונבוקו, בונבוקו. ג'ינבי חייך וחימם את ידיו. בונבוקו, בונבוקו. ואז הקומקום התחיל להתנועע. "אוי!" קרא. "אוי ואבוי! חם, חם, חם!" ופתאום בצבץ זנב חום ורחב.

בצבצו ארבע כפות קטנות. בצבץ פרצוף פרוותי עם עיניים שחורות ונוצצות. הוא קפץ מהאש, התיישב על הרצפה ונשף על הזנב שלו. "סליחה," אמר. "אני טנוקי. הפכתי לקומקום בשביל ההנאה, ועכשיו אני לא מצליח לחזור להיות כמו קודם." ג'ינבי צחק וצחק עד שהיה צריך לשבת. "לא עוד אש בשבילך, חבר קטן שלי," אמר. הוא נתן לטנוקי כרית נעימה ואת כדור האורז האחרון שלו.

בבוקר, צנצנת האורז הייתה ריקה. ג'ינבי הציץ לתוכה ולא אמר מילה. אבל הטנוקי ראה. "היית טוב אליי," אמר, "ומעולם לא ראיתי אדם טוב כל כך שהוא גם רעב כל כך. עכשיו תקשיב. קומקום שיושב במקום הוא סתם קומקום. אבל קומקום שרוקד? אנשים יצעדו דרך ארוכה כדי לראות דבר כזה!" ג'ינבי מצמץ. ואז התחיל לחייך. "בונבוקו," אמר.

הם תלו חבל בין שני עצי אורן בכיכר הכפר. ג'ינבי תופף על התוף הקטן שלו. והטנוקי קפץ למעלה, עם מעיל כחול קטן ושמשייה אדומה קטנה. בונבוקו, בונבוקו, צעד והתנדנד. לאורך החבל רקד, ולאורך החבל רקד בחזרה. הוא הסתובב על כף רגל אחת. הוא קד קידה, והמכסה שלו עשה קלינק. הו, איך הילדים צחקו! "עוד!" קראו. "רקוד עוד, קומקום קטן!" ומטבעות ירדו כמו גשם אל תוך הכובע של הזקן.

השמועה עפה מכפר לכפר ומעיר לעיר. במעלה דרכי ההרים ומעל הגשרים הלכו ג'ינבי וחברו. בונבוקו, בונבוקו, צעד והתנדנד. בכל מקום שהגיעו אליו, אנשים באו בריצה. באו סבתות, ובאו דייגים, ובאו חקלאי אורז עם בוץ על הרגליים. עד מהרה היה אורז בצנצנת, ועוגות שעועית מתוקות בשביל הטנוקי. ובכל פעם שג'ינבי פגש בדרך מישהו רעב, הוא חילק איתו את מה שהיה לו.

בליל שלג אחד ספר ג'ינבי את המטבעות, ואז הפסיק לספור. הוא הביט בחברו. הכפות של הטנוקי היו עייפות, והמעיל הכחול הקטן שלו היה בלוי במרפקים. "יש לנו מספיק," אמר ג'ינבי. "יש לנו בית חם וצנצנת מלאה. זה כל מה שאדם צריך. ימי הריקוד שלך הסתיימו, חבר קטן שלי. תן לכפות לנוח." הטנוקי פיהק פיהוק גדול, והמכסה שלו עשה קלינק.

אז ג'ינבי קנה קומקום חדש ופשוט בשביל התה. הוא עמד על האש ולא אמר מילה. והקומקום הישן ישן על כרית רכה, ממש ליד המיטה, ונשאר חברו כל ימי חייו. בערבים, כשהשלג ירד, ישבו הזקן והטנוקי יחד בשקט. בונבוקו, בונבוקו, שר התה. בונבוקו, בונבוקו, נחר נחרור קטן ומנומנם. לילה טוב, קטן שלי. חלומות מתוקים.
מה אפשר ללמוד
מי שנדיב ואדיב, תמיד ימצא חברים טובים.
מתאים במיוחד ל: גילאי 3–8
סיפור עדין עם חזרות וסוף רגוע, שמתאים לילדים בני 3 עד 8 לפני השינה.
מאיפה הסיפור הזה
Bunbuku Chagama — Traditional Japanese tale (anonymous), c. 1800. סופר מחדש לשעת השינה על ידי Lullaquill. זו הגרסה החדשה שלנו לסיפור שנמצא בנחלת הכלל.
הפכו את הילד או הילדה שלכם לגיבורי סיפור הערב
באפליקציית Lullaquill כותבים את שם הילד ועוד כמה דברים שהוא אוהב. האפליקציה יוצרת סיפור לילה טוב רגוע ועדין עם הילד בתפקיד הראשי, עם תמונות וקול מרגיע.
לונה, ארנבונה קטנה עם כובע שינה, מקריאה לך סיפור בכל לילה.
שלושת החזירונים
כיפה אדומה
זהבה ושלושת הדובים
הצבה והארנב
האריה והעכברה
הילד שצעק ״זאב!״
הברווזון המכוער
חנסל וגרטל