ילד האצבע איסון־בושי
הקראה בשפה הזו זמינה באפליקציה.
מה קורה בסיפור
זוג קשישים זוכה סוף סוף בבן קטנטן כמו אצבע. עם מחט במקום חרב וקערת אורז במקום סירה הוא יוצא אל העיר הגדולה. שם הוא עוזר לחברתו באומץ, גדל לאט לאט, וחוזר הביתה להורים בשמחה רבה.

לפני הרבה־הרבה שנים, ביפן, חיו זקן וזקנה בבית קטן על שפת נהר. בכל יום הם ייחלו לילד, ולבסוף נולד להם תינוק. הוא היה קטן כמו קצה של אגודל. "הקטנטן שלנו," אמרו, וקראו לו איסון־בושי, ילד האינץ׳ האחד. הוא אכל גרגיר אורז אחד בכל פעם. השנים עברו, והוא נשאר קטן בדיוק כמו קודם.

בבוקר אחד הוא קד קידה לאמא ולאבא. "אני רוצה לראות את העיר הגדולה, ולמצוא את דרכי בעולם." אמא נתנה לו מחט תפירה במקום חרב, ותיק קטן מקש לשמור אותה בתוכו. אבא נתן לו קערת אורז במקום סירה, ומקל אכילה במקום משוט. "קטן כמו אגודל," אמרו, "ואמיץ כמו הר. לך לשלום, קטנטן."

במורד הנהר הוא שט. משוט־משוט, סירת קערת אורז. הנהר היה רחב והקערה הייתה עגולה, אז לפעמים הוא שט ישר, ולפעמים הוא הסתובב והסתובב והסתובב. משוט־משוט, סירת קערת אורז. צפרדע הביטה למעלה. אנפה הביטה למטה. עלה חלף על המים, והוא אמר לו בוקר טוב. ימים רבים הוא חתר, על פני עצי האורן ושדות האורז, עד שהגיע אל העיר.

הוא הלך אל הבית היפה ביותר בעיר וקרא: "שלום! שלום!" אציל יצא החוצה והסתכל שמאלה. הסתכל ימינה. "כאן למטה, ליד הסנדל שלך!" קרא איסון־בושי. האציל צחק בהנאה. "כל כך קטן וכל כך מנומס!" הוא לקח את הילד הקטנטן אל תוך ביתו. איסון־בושי נשא מכתבים וגירש את העכברים. הוא ישב על הכתף של בתו של האציל בזמן שקראה, והם הפכו לחברים הכי טובים.

ביום אביבי אחד הלכה בת האציל לראות את עצי הדובדבן, ואיסון־בושי רכב על כתפה. עלי הכותרת ירדו כמו שלג רך. ופתאום האדמה התחילה לרעוד. בום, בום, בום! מאחורי הגבעה הגיח אוֹנִי, ענק גדול ומגושם, עם קרניים קצרות וראש פרוע. בידו החזיק פטיש עץ קטן. "הו־הו!" אמר. "איזו ילדה יפה! אקח אותה אל המערה שלי כדי שתטאטא לי."

"עצור!" קרא קול קטנטן. הענק הביט למטה, ולמעלה, ובכל הכיוונים. "אני איסון־בושי!" הענק הרים אותו כדי לראות אותו טוב יותר, וקפוץ! איסון־בושי קפץ על האף האדום והגדול שלו. הוא שלף את המחט שלו, וגדגד, גדגד, גדגד! "הו! הו־הו!" הענק התפתל. גדגד, גדגד, גדגד, באוזן! "אה־ה־ה־ה! אפצ'י!" הענק צחק כל כך חזק שהפטיש נפל לו מהיד, והוא ברח מעבר לגבעה.

הילדה הרימה את הפטיש. "זה פטיש משאלות," אמרה. "רק מנערים אותו, ומבקשים משאלה." "אם כך, בבקשה," אמר איסון־בושי, "הייתי רוצה להיות קצת יותר גדול." היא ניערה אותו פעם אחת. טוק! הוא היה גבוה כמו קומקום. היא ניערה אותו פעמיים. טוק, טוק! הוא היה גבוה כמו ידית של דלת. היא ניערה אותו שלוש פעמים. טוק, טוק, טוק! והנה הוא עומד, גבוה כמו עץ אורן צעיר, וצוחק משמחה.

חזרה במעלה הנהר הוא הלך, הפעם ברגליים, להביא את אמא ואבא. "הקטנטן שלנו!" אמרו, והביטו למעלה, ועוד למעלה. "לא כל כך קטנטן," אמר, "אבל עדיין הילד שלכם." כולם באו לגור ליד הבית הגדול, ומאז לא היה חסר להם דבר. בלילה אמא עדיין נתנה לו גרגיר אורז אחד, סתם בצחוק. קטן כמו אגודל, אמיץ כמו הר, וסוף־סוף בבית. אוֹיָאסוּמִי. לילה טוב.
מה אפשר ללמוד
גם קטנים יכולים להיות אמיצים ואדיבים.
מתאים במיוחד ל: גילאי 3–8
סיפור רך עם חזרות מרגיעות, מתאים לילדים בני 3-8 לפני השינה.
מאיפה הסיפור הזה
Issun-bōshi, Otogi-zōshi — Traditional Japanese tale (anonymous), c. 1500. סופר מחדש לשעת השינה על ידי Lullaquill. זו הגרסה החדשה שלנו לסיפור שנמצא בנחלת הכלל.
הפכו את הילד או הילדה שלכם לגיבורי סיפור הערב
באפליקציית Lullaquill כותבים את שם הילד ועוד כמה דברים שהוא אוהב. האפליקציה יוצרת סיפור לילה טוב רגוע ועדין עם הילד בתפקיד הראשי, עם תמונות וקול מרגיע.
לונה, ארנבונה קטנה עם כובע שינה, מקריאה לך סיפור בכל לילה.
שלושת החזירונים
כיפה אדומה
זהבה ושלושת הדובים
הצבה והארנב
האריה והעכברה
הילד שצעק ״זאב!״
הברווזון המכוער
חנסל וגרטל